פסק-דין בתיק ע"א 3206/03

זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בתל-אביב (כב' השופט שנהב) בת"א 105903/00מיום 28.8.03, שקיבל תביעה לשיבוב נזקי גניבה שהגישה המשיבה 1 (להלן:- " המשיבה") נגד המערערת וחייב את המערערת לשלם למשיבה את מלוא סכום התביעה - 231,528 ש"ח  בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשתה וכן שכר טרחת עורך דין בשיעור של 20% + מע"מ. בפסק הדין דחה בית המשפט ללא צו להוצאות הודעת צד ג' ששלחה המערערת למשיבה  2 (להלן:- " המבוטחת").

1.                   רקע

(א)                המבוטחת מפעילה אולפנים לקולנוע וטלויזיה באתר המשתרע על 120 דונם בנווה אילן (להלן:- " האתר"), ובבעלותה צי רכב שכולל מאות כלי-רכב ומשאיות. המשיבה ביטחה את המבוטחת בפוליסת ביטוח שכללה ביטוח למקרה גניבה.

המערערת היא חברה קבלנית לעבודות שמירה ואבטחה שסיפקה למבוטחת שירותים שהיקפם שנוי במחלוקת בתיק זה. 

(ב)        לפי דרישת המבוטחת נעשתה השמירה באתר על-ידי שלושה שומרים של המערערת ששמרו בשתי נקודות ספציפיות: שניים בשער הראשי ואחד בעמדת הכניסה לאחד המבנים שבאתר, המכונה "אולפן". כן שהה באתר מפקח מטעם המערערת שפיקח על השומרים ועל ביצוע עבודתם.

(ג)         במהלך סוף השבוע שבין 22.1.98 - 25.1.98 נגנבו מהאתר שתי משאיות ועליהן שני גנרטורים.

 (ד)       המשיבה, ששילמה למבוטחת תגמולי ביטוח בגין גניבת המשאית, הגישה תביעת שיבוב נגד המערערת בטענה שהמערערת התרשלה בביצוע תפקידה כנדרש בהתקשרות בין המערערת למבוטחת. המערערת שלחה הודעת צד ג' למבוטחת.

בין היתר טענה המערערת, שבהליך אחר, שהתקיים בינה לבין המבוטחת עצמה, הן הגיעו להסכם פשרה  שקיבל תוקף של פסק-דין. בהסכם הפשרה ויתרו המערערת והמבוטחת על כל התביעות זו נגד זו ופסק דין זה מחייב גם את המשיבה.

2.         פסק דינו של בית משפט קמא

(א)        השופט קמא הנכבד קבע כי תביעת חברת הביטוח היא תביעה עצמאית וכי לא היה בוויתורה של המבוטחת על תביעותיה כלפי המערערת משום ויתור על תביעת השיבוב של המשיבה ולכן אין מניעות בהגשת התביעה מחמת מעשה בית-דין או השתק פלוגתא. כן דחה השופט הנכבד את         הודעת צד ג' שהגישה המערערת נגד המבוטחת, לנוכח העובדה שזו תביעה נפרדת לחלוטין מהמחלוקת נושא התובענה שהיתה לפניו.

 (ב)       עוד קבע השופט הנכבד שבנסיבות העניין, כפי שהוכיחה אותן המשיבה חל הכלל הדבר מדבר בעדו  המעוגן בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן:- " הפקודה"), ולכן הנטל להוכיח העדר רשלנות שגרמה לגניבה חל על המערערת, והיא לא הצליחה להרימו.

לחלופין, קבע השופט הנכבד, שגם אם נטל ההוכחה מוטל על המשיבה, הרי זו הצליחה להוכיח את רשלנות המערערת; שיטת הגניבה הפשוטה של הוצאת שתי משאיות בדרך המלך, ללא בדיקת זהות הנהגים וסוג המטען מעידה על רשלנות גסה של המערערת, שכן מדובר בסיכון שכל חברת שמירה חייבת לצפותו ולמצער להזהיר את הלקוח מפניו.

(ג)         השופט הנכבד הביע תמיהה על הימנעות המערערת מהעדת השומרים ששמרו במועד קרות האירוע ושל המפקח מטעמה וזקף את אי העדתם לחובתה.

3.         טענות המערערת

(א)        המערערת טוענת כי לא התמלא התנאי המקדמי להחלת הכלל "הדבר מדבר בעדו" והוא מבחן השליטה בנכס, זאת מאחר שלמערערת לא היתה חזקה ושליטה על כל האתר ולא הייתה לה כל חזקה או כל שליטה על המשאיות; המערערת שלטה בשתי עמדות שמירה בלבד ועשתה כן לפי הוראות המבוטחת.

עוד לעניין זה טוענת המערערת שבית משפט קמא התעלם מההלכה שנפסקה           ברע"א 270/01 תמנון שירותי מיגון אבטחה וכח אדם (1993) נ' אליהו חברה      לביטוח בע"מ, פד"י נז(2) 817 (להלן:- " פרשת תמנון") והסתפק בקביעת קיומה של שליטה בעוד שבפועל לא היתה לשומרים שהוצבו בשתי           העמדות כל שליטה על המשאיות.

 (ב)       המערערת מוסיפה וטוענת שהמבוטחת הורתה לשומרים לא לבדוק ולא לעכב ביציאה רכבים של המבוטחת. אין להטיל כל חבות על המערערת בעיקר בשל כך שהראיה היחידה שהובאה לגבי תוכן החוזה בין הצדדים היתה עדות מנהל המערערת, שלפיה מפתחות המשאיות הושארו תלויים וכל אחד יכול היה לקחת אותם, ואילו קצין הביטחון שמעסיקה המבוטחת הבקיא בנהלי ההתקשרות עם המערערת ובהוראות שמסרה לה המשיבה לא הובא לעדות כלל.

(ג)        עוד טוענת המערערת שלנוכח דרישת המבוטחת שלא לעכב ולא לרשום כלי-רכב יוצאים של המבוטחת לא מתקיים קשר סיבתי בין מעשי המערערת לאירוע הגניבה, ומכל מקום לא היה טעם להעיד את השומרים בהעדר רישומים שכאלה.

(ד)        לבסוף טוענת המערערת שטעה בית משפט קמא שדחה את טענתה לעניין המניעות בהגשת התביעה מחמת מעשה בית דין או השתק פלוגתא.